המצֵבות הסמליות שבצד שמאל הוקמו לזכר מגוון של יונקים שהיו נפוצים בארץ-ישראל, ונכחדו בגלל מעשה ידי האדם. היונקים הגדולים, כגון הדוב הסורי, האריה, הברדלס, החזיר, הצבי, היחמור והראם - נכחדו בעקבות ציד. היום, על-פי חוק הגנת חיות הבר, נאסר בישראל הצייד של רוב החיות, וחלקן, כמו חזיר הבר למשל, חזרו והתרבו מאוד, עד לכדי צפיפות ועומס יתר על בתי הגידול הטבעיים שלהם, ולכן הם פולשים לאזורי חקלאות, ואף לשכונות מגורים. בשנים האחרונות נעשה מאמץ להשיב לטבע חלק מהיונקים הנכחדים. במספר שמורות החי בר מגדלים ומרבים יחמורים וראמים, ולאחר מכן מחזירים אותם לטבע.

היונקים הקטנים שהוגדרו כמינים מזיקים לחקלאות כגון החולד, העטלף והמכרסמים, נקטלו בידי

החקלאים, ואוכלוסייתם הצטמצמה מאד. בחלון התחתון ניתן לראות את המכרסמים הקטנים שגורמים נזק לחקלאות, עד כדי השמדת יבולים שלמים של שדות חיטה. כנגד מינים אלה פוזרו גרגירי רעל בשדות, ובדיעבד התברר כי הם גרמו גם להרעלות משנה של עופות דורסים.

עטלף הפירות נחשב בעבר כמזיק לחקלאות, בגלל חיבתו הרבה לאכילת פירות. לכן היה מקובל לרסס את המערות בהם העטלפים חיו. כיום ידוע כי יש להם תפקיד חשוב בהאבקה ובהפצת זרעים עבור עצי פרי, ולכן חדלו מן הריסוסים. 

הנְמיוֹת, כמו זו שבחלון, היוו בעבר איום על החקלאים, כיוון שנכנסו ללולים וטרפו עופות. אבל כיום,

הלולים משוכללים ומוגנים מפני כניסתן, והחקלאים אף מכירים בחשיבותן כטורפות נחשים. 

הביטו במכשיר הישן והמוזר, המונח בצד ימין של המגירה. מכשיר זה נקרא בידי החקלאים ״תותח

חפרפרות״, והוא נועד להילחם בחוֹלֶד, מכרסם תת קרקעי שזולל שורשים ופקעות. את המכשיר היו

מניחים בתוך המחילה שלו, וכאשר הוא היה נתקל בידית, היא היתה מפעילה את התותח והחולד היה נורה. בוודאי תשמחו לשמוע שכלי זה כבר אינו בשימוש היום.