כפר יהושע הוקם בשנת 1927 ונקרא על שמו של יהושע חַנקין, כהוקרה על ניהול הרכישה של אדמות עמק יזרעאל בשנת 1921. חנקין הבין את ההזדמנות ההיסטורית שלא תחזור, ופעל בתחושת דחיפות, בעיקשות ובאמונה, לרכישת עוד ועוד אדמות לטובת התיישבות יהודית בארץ, ועל כך זכה בכינוי ״גואל אדמות ישראל״.

בית חנקין הוקם לזכרו, כמוזיאון להוראת הטבע וידיעת הארץ. בפינה זו מוצגים פריטים הקשורים לחנקין ולחייו. מרבית הרהיטים – רהיטיו הם. גם התמונות אותנטיות. על כָּן גבוה מונחת מסכת המוות מגבס, כפי שלכדה את מראה פניו בשעת מותו. מקורו של המנהג להנציח את פניהם של גדולי האומה ברגע מותם, היה ברומא העתיקה.

מסביב מונחות כמה מן המתנות שניתנו לחנקין בימי חייו. חלקן - שכיות חמדה שעוצבו בבית המלאכה של בצלאֵל בירושלים. ראו את שוט העור של אולגה חַנקין, בו אחזה לשם הגנה כאשר רכבה לבדה בין הכפרים על גבי חמורהּ הלבן.

חפשו את חפציו האישיים של חנקין: משקפיים, כובעים, תפילין. נסו לדמיין את דמותו הייחודית בלבושו  הכהה, שערו הארוך, על צווארו שרשרת מגן דוד עשויה ממסמרים, לראשו כובע ולרגליו מגפי עור, דוהר לבד על סוסו לאורכה ולרוחבה של הארץ.

חנקין נולד ברוסיה ב - 1864 ועלה עם הוריו לארץ בגיל 17, לאחר לימודים בגימנסיה. הוריו נמנו עם ראשוני ראשון לציון, ולאחר מרד האיכרים בפקידי הברון רוטשילד המשפחה עברה לגדרה.

משכניו הערבים, למד יהושע את השפה הערבית על ניביה השונים, ואת מנהגי האוכלוסייה המקומית.

ב - 1888 הוא נשא לאשה את אולגה בֶּלקינד, שהיתה מבוגרת ממנו ב-12 שנה. אולגה היתה מיילדת עוד בסנט פטרבורג, שם הייתה ידועה כפעילה חברתית ופוליטית. כמו יהושע, היא למדה בארץ את השפה הערבית על בורייה. לאחר נישואיהם עזבו יהושע ואולגה את הנחלה בגדרה, ועברו לגור ביפו, שם התמסר חנקין כולו לפעילות ציונית.  אולגה עבדה כמיילדת, ושמה נודע בקרב הערבים עשירי יפו והסביבה.

חנקין האמין שהיהודים חייבים לרכוש את אדמת הארץ  וליישב אותה. עד מהרה הוא התגלה כבעל כישרון מיוחד בתחום רכישת קרקעות. הצלחתו יוצאת הדופן נבעה מנחישותו, משליטתו בניבים הערביים השונים, מהיכרותו את התרבות המקומית, ומבקיאותו בחוקי המקרקעין העותומאניים. הוא צוטט לא פעם כמי שאמר:

 "כל שָעָל אדמה שלא גאלנו אתמול מי יודע אם נוכל לגאלו היום; ומה שלא נצליח לקנות היום, מי יגיד אם יזדמן מחר לידינו!"

בשנת 1890 רכש את אדמת ח'ירבת דוּרָאן, עליה נבנתה המושבה רחובות. בשנת 1891 רכש את אדמות חדרה. בתחילה, היה רוכש את הקרקעות בכספו, וזה היה מוחזר לו מידי המתיישבים. בהמשך רכש אדמות מטעם יִקָ"א, (IKKA) ומשנת 1910 ועד מותו רכש אדמות מכספי ״הכשרת הישוב״.

בשנת 1920 החל במשא ומתן לרכישת אדמות עמק יזרעאל עם בעל האדמות, סוּרסוּק, שחי בלבנון. החוזה נחתם, אבל בגלל ויכוח עם ההסתדרות הציונית התעכבה הקנייה עד 1921.

וכך טען חנקין בעת הוויכוח בקונגרס הציוני: "אם תחליטו בשלילה והקנייה תבוטל - אבדתי כאשר אבדתי, אבל תקומה לאדמה הזאת לא תהי עוד. אנחנו מוכרחים לרכוש את הקרקעות האלה בהקדם, שלא נאחר את המועד".

בחמישים שנות פעילותו רכש חנקין כשבע מאות וחמישים אלף דונם, רובם להתיישבות חקלאית. וכך סיפר לימים:

 "אודֶה ואתוָודה שמשאת נפשי הייתה תמיד גאולת כל הארץ - בזמן הכי קצר. חתרתי בכל רָמָ"ח אֶבָרָי להפוך עוד בימי חיי את החלום הזה לעובדה מוחשית. לפיכך לא הייתי מרוצה אף פעם, ולא אמרתי מעולם דיינו" .

לאורך כל חייהם כזוג, היתה אולגה שותפה פעילה במפעל חייו של בעלה, גם בעזרת קשריה החברתיים בארץ ובחו״ל, וגם באישיותה החזקה והתומכת.  וכך כתב עליה יעקב יערי בספרו ״יהושע חנקין, האיש ומפעלו:

 "את  האישה הזאת, בעלת הרגש ובעלת המרץ, בעלת הלב ובעלת המוח, הוכיח ה' ליהושע חנקין!״

למרבה הכאב, היו השניים חשוכי ילדים. אולגה נפטרה בשנת 1943 ויהושע ב 1945. הם נקברו באחוזת הקבר שרכשו במעיין חרוד, הסמוכה לביתם, בו לא זכו לחיות.