התצוגה שלפנינו מוקדש לבית הגידול של מים רדודים, כמו חופי הים, חופי אגמים או גדות הנחלים. 

את אזור בתי הגידול של מקווי המים מחלקים לרצועות על-פי עומק המים. 

מבנה גופה של כל ציפור מתאים לרצועת המים בה היא חיה: אורך הרגלים, צורת קרומי השחייה, ואורך המקור. הביצנית והחופמי, העומדים מימין, מוצאים את מזונם במים רדודים, ולכן הרגליים שלהם קצרות יחסית, ומתאימות להליכה בבוץ. לעומתן, האנפות בעלות הרגליים הארוכות, יכולות לעמוד במים עמוקים יותר.

הברווזים שמצד שמאל מותאמים לשחייה במים עמוקים, ולכן יש להם קרומי שחייה, שמזכירים מאד את הסנפירים מגומי של צוללנים. זאת דוגמא לביומימיקרי, שמשמעותו: העתקת ״פטנטים״ מן הטבע. לברווזים יש מקור שבנוי כמסננת, שבעזרתו הם מסננים את הפלנקטון מתוך המים. פלנקטון - הוא מצבור היצורים הזעירים שחיים במים ויש לו חשיבות רבה, כי הוא מהווה את הבסיס לשרשרת המזון במים.

ומה עושה פה התנין הצעיר? ובכן, תניני היאור חיו גם בישראל, עד תחילת  המאה ה- 20. את התנין האחרון שחי בטבע, צדו בשנת 1912 בנחל התנינים, סמוך לקיבוץ מעגן מיכאל. כיום, תניני היאור חיים בישראל רק בחוות פרטיות.

התנינים נחשבים לקבוצה של זוחלים עתיקים שהיו כאן עוד בימי הדינוזאורים בעידן היורא. (YURA)/ תוחלת החיים של תנין בטבע היא בין 70 ל- 100 שנה. שימו לב למיקום של האוזניים, העיניים והנחיריים שלו: הם בולטים מעל ראשו, ומאפשרים לו לראות, לשמוע ולנשום, כאשר הוא שקוע במים, מבלי להתגלות, וכך הוא יכול להפתיע את הטרף שלו.