בתצוגה זו נראה אלון התבור, שהיה נפוץ בעבר באזורים רבים במרכז ובצפון הארץ. יער האלונים עשיר בצמחיה של פרחי בר ובני שיח, ומשמש תחום מחייה לבעלי-חיים רבים, ביניהם ציפורי שיר, כמו אלו שמוצגות כאן על העץ – היַרגָזי המצוי, העורבָני שחור הכיפה, השַחרור, ואדום החזה שמתארח אצלנו בחורף.

עצי האלון נכרתו בארץ לצרכי שימוש בעץ כבר בימי התנ״ך, אך הכריתה המסיבית ביותר, עד הכחדה כמעט מוחלטת – נעשתה על ידי השלטון התורכי בארץ, לצורך הסקת רכבות הקיטור שלהם בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

בתמונות שבתחתית החלון ניתן לראות את תהליך הייצור של פחם, מעצי אלון שנכרתו ביער. טכניקה זו החלה בכפרים ערביים בארץ בראשית המאה, ונמשכה בחלקם עד סוף המאה העשרים. בנוסף לגרימת זיהום אויר קשה בתהליך השריפה הממושך, גרם ייצור זה לכריתת עצים רבים, שהלכו ונעלמו מהחורש הטבעי. אובדן היערות בארץ גרם לאובדן שטחי מחייה, ובעקבות כך להיעלמותם של ציפורים ובעלי חיים רבים שחיו בהם. כריתת העצים שינתה גם את כל מארג המזון של בית הגידול של אותו אזור.

 

המוסלמים אסרו על כריתת אלונים בסמוך למקומות קדושים כמו קברי שייח, ובזכות כך שרדו בהם עד היום עצים עתיקים. הבריטים והטמפלרים אסרו על כריתת עצים באזורים מסוימים, כמו בית לחם

הגלילית ואלוני אבא. ובאמת, באזורים אלה נשמרו יערות הפארק עד ימינו. בתקופת החורף והאביב הם מתכסים בצמחיה ירוקה ובפריחה מרהיבה.