בתצוגה זו נמצאים עופות המאפיינים בתי גידול של מים רדודים, כמו אגם החולה ובריכות דגים. רבות מהן ציפורים נודדות שמגיעות אלינו מאירופה בסתיו, בדרכן לאפריקה לעונת החורף. חלק מהן, כמו החסידה הלבנה והשקנאי המצוי, עוצרות אצלנו לימים ספורים, ואחרות, כמו העגור האפור וברווזים שונים, נשארות בלהקות גדולות בצפון הארץ לכל תקופת החורף, וחלק מהן יוצרות מטרד גדול לחקלאים. דוגמא טובה לאנפה נודדת המגיעה אלינו לחורף, היא הלִבנית הגדולה, שאפשר לראות אותה בכל אזורי המים בישראל.

השקנאי המצוי, עם השק הצהוב, הרגליים הצהובות, וקרומי האצבעות, מגיע בכל סתיו מאירופה, מאזור רומניה והדנובה, שם הוא מקנן בעשרות אלפים. בדרכם לאפריקה בסתיו, עוברים מעלינו כל שנה כ-40,000 שקנאים. רק מאות בודדות מהם נשארים בארץ לחורף, למורת רוחם של מגדלי הדגים, מכיוון שהם זוללים כמויות של דגים מבריכות הדגים. לפני כ 20 שנה התחילו באגמון החולה, כתוצאה ממחקר, באספקה יזומה של דגים קטנים לשקנאים, על מנת למנוע מהם ״לשדוד״ את בריכות הדגים של החקלאים. 

לעומת הציפורים הנודדות, אנפַת הלילה היא דוגמא לציפור יציבה, שנשארת בישראל כל השנה, ומקננת באזורי המים והביצה. אפשר לזהות אותה לפי נוצות הציצית הלבנות שלה, שמזדקרות מראשה השחור. היא צדה את מזונה כאשר היא מהלכת בצמחיה הסבוכה שעל גדות הביצה או האגם. כאשר היא מגלה דג היא יורה את ראשה קדימה כמו צילצל, וכך שולפת אותו מן המים. 

במרכז החלון אנו רואים את ברווז הברֵכייה, שמקנן באירופה, ומגיע אלינו רק לעונת החורף. כמו רוב הברווזים, הברֵכיות לא אוכלות דגים, אלא מסננות פלַנקטון מן המים, או אוכלות צמחים במים או בשדה. לזכר יש ראש ירוק ובוהק, ולנקבה - צבעי הסוואה בגווני חום, המתאימים לקינון בסבך הביצה.

מספרת האוצרת, ד״ר מרווה שמואלי:

״מופע זה, בו הזכר והנקבה אינם דומים בצבעיהם - נקרא דו-צורתיוּת זוִויגית, והוא אופייני רק

לחלק מבעלי החיים בטבע. לעומתם, לעופות כמו השקנאי, החסידה והעגור, מופע זהה לזכר

ולנקבה, והם שונים רק בגודל הגוף. מהיכרות אישית עם השקנאים, אני יכולה בבירור לזהות שזאת

נקבה, בגלל שהמקור שלה יחסית קצר. מקור של זכר יהיה ארוך בעוד כ 10 ס"מ. בעופות קשה מאוד להבדיל בין זכר לנקבה, כאשר הצבעים שלהם זהים.״

צורת המקור של הציפורים מעידה עיתים קרובות על סוג המזון שהן אוכלות. אפשר לראות של ציפורים שאוכלות דגים - כמו החסידה והלבנית הגדולה שמימין, אנפת הלילה שמשמאל, והשקנאי המצוי, יש מקור חד וארוך כמו צילצָל, ללכידת דגים בתוך המים. לעומת זאת, לברווזים - יש מקור רחב, שתפקידו לסנן מתוך המים את היצורים הזעירים המשייטים בהם, הקרויים פּלַנקטון.

במרכז התצוגה ניצב זֵרוֹן הסוּף, עוף דורס, הקרוי על שם צמח הסוף.

מספרת ד״ר מרווה שמואלי:

״כמו כל הדורסים, הוא צד את הטרף עם הטוֹפָרים ולא עם המקור.  לרוב הוא ניזון ממכרסמים,

ציפורי שיר או דגים בסביבת הנחלים. פעם ראיתי אותו אוכל ברווז בוגר ממין ברֵכִייה בבריכת

הדגים.״