בארון זה מוצגות אבנים מיוחדות שנאספו בעת הטיולים להכרת הארץ. האבנים שונות זו מזו בסוגי

המינרלים המרכיבים אותן, ובתהליך היווצרותן. 

האבן שמנצנצת למרחוק - היא המוֹסקובּיט, אבן שעשוייה ממינרל נפוץ מאוד ממשפחת הנְציצים, ובנויה משכבות של לוחות. השם מוסקוביט לקוח משם העיר מוסקבה, מכיוון שמינרל זה היה נפוץ מאד בתור תחליף לזכוכית, בחלונות של הכנסיות ברוסיה במאה ה־19.

הכדורים הבהירים והיפים, החצויים לשניים, נקראים אבטיחי אליהו. חלקם החיצוני עשוי אבן גיר,

ובמרכזם נוצרו גבישי קוורץ. 

אגדה עממית מספרת על אליהו הנביא, שביום שרב אחד ראה איכר עובד במיקשת אבטיחים. הוא

ביקש ממנו אבטיח אחד כדי להרוות את צמאונו, ולאחר שהאיכר סרב - אליהו כעס, והפך את

מיקשת האבטיחים לשדה אבנים.  עד היום ניתן למצוא אותן מפוזרות על מורדות הכרמל.

הקוֹנגלוֹמֶרָט הוא תלכיד כורכר, כלומר: סלע מישקע, שמורכב מחלקיקים ושברים שונים של סלעים. החלקיקים נסחפו ברוח או בזרמי מים, ושקעו במי הים, באגמים ועל גדות נחלים, שם הם עברו תהליך של התלכדות והתאבנות. בתוך התלכיד שלפנינו ניתן להבחין גם במאובנים הלכודים בתוכו. השם קונגלומרט מוכר גם מעולם הכלכלה ומדיווחי הבורסה, ופירושו – תאגיד, או תלכיד של כמה חברות בניהול משותף. 

לצד האבנים, אנחנו רואים כמה כלי אבן עתיקים, שעוצבו בידי אדם: כלי צור פרה-היסטוריים, אבני

בליסטראות, משקולות, ועֶלי שנחצב מבזלת.

שלוש הבַּליסטרָאוֹת שלפנינו היו בעצם כדורי תותח, עשויים מאבן, והן שימשו למיתקפות על ערים

מבוצרות. כדורי תותח מברזל - הופיעו בארצנו רק בסוף המאה ה-18, בעת מסע הכיבוש של נפוליאון בארץ ישראל. 

המשקולות שלפנינו - נראות כמו טבעות עבות, והן עשויות מאבן בהירה.  ככל הנראה, הן שימשו

לאריגה ולטווייה. היו תולים אותן בשורה בחלק התחתון של הבד בזמן טווייתו, כדי לשמור על מתח אחיד של הבד. בעולם העתיק כל משפחה היתה מייצרת לעצמה את החוטים והבדים, ומשקולות כאלה היו בכל בית. גם המשקולות השחורות הקטנות - שימשו לטווייה.