חרפושיות הן חותמות קטנות בצורת חיפושית זבל. הן עשויות בעיקר מאבן או מחימר, והיו נפוצות במצרים העתיקה. המצרים הקדמונים האמינו שחיפושית הזבל, היוצאת מתוך ערמת הזבל, נוצרה יש-מאין כבמעשה אלוהי, ולפיכך היא מסמלת תחייה והתחדשות, וזוהתה על-ידם עם אל השמש.

לחרפושיות ייחסו סגולות מאגיות, והן שימשו לצרכי פולחן, כאלילים זעירים, כקמיעות וכתכשיטים. החרפושיות שנמצאו בארץ ישראל מעידות על השלטון המצרי שהיה בארץ בעת העתיקה, ועל השפעתו על התרבות המקומית.

החרפושית הראשונה שאתם רואים מצד שמאל, נמצאה בשנות הארבעים בכפר יהושע על ידי נערה בשם רינה פורת. וכך היא מספרת, בגיל 95:

״על יד כפר יהושע יש תל נוסף  קוראים לו יצחקיה, גם תל מלא עתיקות [...] וגם שם הייתי מטיילת ואוספת. ויום אחד ישבתי לנוח סתם על האדמה, בשמש, אני רואה לידי, חשבתי שזה חיפושית זבל, שהייתה בשמש וקבלה מן צבע לבן כזה, לקחתי אותה וראיתי שזה שנהב בכלל, זה לא חיפושית אמיתי. מלמטה הייתה כתובת, כשהופכים אותה... החלק העליון חיפושית זבל מושלמת. אפשר להסתכל בזכוכית מגדלת ולראות את השיניים הקטנות ברגליים שיש לחיפושית, פשוט משהו מקסים. והכתובת שלמטה זה החותמת של מלכה,

בגוף עצמו שני חורים, שכנראה, היה מושחל חוט וזה היה טבעת.״

החרפושית עשויה מסְטִיאָטית, והיא אכן נושאת את שם המלכה המצרית חַתשָפְּסוּת שהייתה בתו הבכורה של המלך תְחוּתְמֵס הראשון.  בשל היותה אישה, היא לא זכתה לרשת את כס המלוכה. בפיקחות רבה, היא ניצלה את הזמן שבו לא נמצא מועמד מתאים, ובמהלך 20 שנה שלטה במצרים. כדי לבסס את מעמדה היא אימצה סממני מלכות בולטים, שאת חלקם ניתן לראות על החרפושית: במחצית העליונה של העיטור, מגולפים שלושה הירוגליפים, המרכיבים את שם המלכות של חתשפסות.

במחצית התחתונה של העיטור, גולפו ארבעה הירוגליפים המרכיבים את אחד התארים של המלכה – "שליטת שתי הארצות", שהן: עמק הנילוס והדלתא. אחד מתפקידיו העיקריים של מלך מצרים היה להבטיח את אחדותה של הממלכה. החריטה של התואר על גבי החרפושית, היא הצהרה על היותה שליטה חזקה המאחדת את מצרים.