מנחם זהרוני היה המורה לטבע המיתולוגי של כפר יהושע, ואפשר לומר שהוא היה ״המשוגע לדבר״ – האיש שיזם והקים את בית חנקין, הקדיש לו את כל מאודו, ומילא אותו במוצגים, בתוכן, ובפעילות חינוכית.

זהרוני הגיע לכפר יהושע בשנת 1936, עם אשתו יפה.  הוא היה עולה חדש מפולין, מורה צעיר בתחילת דרכו החינוכית, אך מלא וגדוש בתיאוריות חינוכיות מתקדמות לזמנן, וחדור באידיאולוגיה ציונית נלהבת. בכפר יהושע הוא מצא את אורח החיים שעליו חלם: קהילת חלוצים עובדי אדמה, שבה יוכל להגשים את ייעודו בחינוך ובהוראה.

זהרוני היה מורה כריזמטי ונערץ, והשקיע בבית-הספר את כל נשמתו.

מספר זאביק גבעולי, שהיה תלמידו של זהרוני:

״אוהו.. מנחם זה.. אוצר שלם מנחם.. מנחם היה דמות מיוחדת. דמות לא קלה. היו לו דרישות גבוהות מאד, גם מעצמו, כמו שהוא דרש מאחרים הוא דרש מעצמו.״

מספר אורי בן דרור:

״הערצנו אותו. הוא בא מאירופה, מפולין. והחגיגה הזאת של ישראל ועצמאות ישראל, שאפשר להתחבר לטבע, זה היה בשבילו משהו מיוחד. והוא קירב אותנו לטבע. לתחום הזה של צמחים וציפורים וכל חיות הבר.

הוא היה גם מורה לספרות ולהיסטוריה של ארץ ישראל, ובספרות, הוא היה מקריא לנו אידיליה של טשרניחובסקי אז הוא היה בוכה. הוא סחף אותנו בצורה בלתי רגילה.״

בתחילה, זהרוני לימד את כל המקצועות: תנך, ספרות, ואפילו מתמטיקה. אך ליבו נטה בעיקר אחר מקצועות הטבע והמדע, ובהם התרכז בהמשך. את מה שחסר לו בהשכלתו הוא השלים בלילות, ואת החופשות ניצל להשתלמויות במכון הביולוגי של יהושע מרגולין בתל אביב.

בצריף קטן בחצר בית הספר הקים זהרוני חדר טבע, שהתמלא לאורך השנים במאות פריטים. הוא הוסיף גם כרזות מצוירות ביד, מכשירים וחומרי לימוד. הלמידה בחיק הטבע הייתה חלק מהותי במשנתו החינוכית.

וכך כתב זהרוני:

"מוטלים על המורה בדורנו תפקידים חינוכיים גורליים לעיצובה של דמות העם בארצו, ולחיזוק קשריו הנפשיים עם אדמת המולדת. לחנך לאהבה - יכול רק בן אדם אוהב".

מספר אורי בן דרור:

״מנחם אהב את הארץ בצורה בלתי רגילה, והיה לו ידע עצום, אז גיאוגרפיה וגיאולוגיה ותנך והיסטוריה, הכל. היינו הולכים ברגל, אני זוכר ירדנו לבקעת יבנאל ועלינו למעלה ופוריה וחרשנו את המקומות האלה.. הוא היה רומנטיקן. הוא גם חיבר שירים. הלכנו לאורך חחוף הים מעתלית עד פתח תקווה, והיינו הולכים לאורך החוף ושרים את השיר שלו.״

מספרת רינה פורת:

״אצלו הגישה הייתה גישה ציונית. צריך להכיר את ארץ ישראל, צריך להכיר גם את הטבע.

.....בשבתות היינו מטיילים איתו גם פה בשדות, בשדות יש המון דברים לראות, גם בעלי חיים, גם פרחים...במשך השנים מנחם גילה את הכרמל, עם כל מה שיש בו, והיינו מטיילים המון, על הכרמל. היינו נוסעים ברכבת העמק עד יגור ומשם מטפסים ברגל, מנחם למד ולמד את הכרמל, גם במשך כל השנים, כמה ספרים הוא כתב על הטבע של הכרמל.״

בנוסף לטיולים, זהרוני פיתח שיטות הוראה מגוונות ללמידה מחוץ לכותלי הכיתה, ולשם כך הקים בבית הספר מעבדות ביולוגיה ופיזיקה, פינת חי, גן בוטני, ומצפה כוכבים. הוא הנחיל לתלמידיו חוויית למידה חוקרת הנובעת מסקרנות והנאה.

בשנת 1949, לאחר שצריף הטבע היה קטן מלהכיל את האוספים הרבים שהצטברו, החל זהרוני בהקמת בית חנקין. הוא השיג תקציבים להקמת מבנה מפואר ומשוכלל, והבניין קם והיה.

בשנת 1960 עזב זהרוני את הכפר, והותיר חלל גדול. הוא עבר עם משפחתו לחיפה, שם התמנה למרכז המגמה הביולוגית בסמינר למורים ע"ש גורדון.

זהרוני היה שותף גם בהקמת החברה להגנת הטבע ובעיצוב תכניה החינוכיים, היה ממייסדי החברה לפרה־היסטוריה, ופעיל בחברה לחקירת א"י ועתיקותיה. לאורך שנותיו הוא כתב ופרסם מאות מאמרים בנושאי טבע, ידיעת הארץ וחינוך, והשתתף בכתיבה ובעריכה של אטלסים, של ערכים באנציקלופדיות ושל פרסומים מדעיים.

בפינה שמולנו ניצב שולחן תלמיד, שנשמר מימי ראשית בית הספר בכפר יהושע. על המדף מונח ספר התנ״ך עב הכרס של זהרוני, שמכיל גם את הברית החדשה. הספר הודפס בגרמניה במאה ה-17 וניתן לזהרוני במתנה ע״י בני תנועת המַקוּיָיה מיפן. על המדפים מונחים כמה כתבים, מתוך המאות שכתב זהרוני ופרסם בחייו.

זהרוני הלך לעולמו בטרם עת, בתאונה, בעודו מסייר למרגלות הכרמל, אך דמותו הכריזמטית הותירה את חותמה על אישיותם וערכיהם של המוני תלמידיו.

מספרת רינה פורת:

״הוא תרם לנו באמת תרומה ענקית. אני מרגישה אישית שקיבלתי ממנו תרומה ענקית לחיים שלי, למי שאני.״