בתצוגה שלפנינו מוצבות ארבע צלמיות חרס מן העת העתיקה. הצלמיות הן פסלונים שגודלם מתאים לאחיזה בכף יד, והן שימשו כאביזר פולחני: מעין קמיעות,  שנועדו להעניק פריון, שפע והגנה.

צלמיות החרס היו נפוצות מאד לאורך ההיסטוריה, כי החרס הוא חומר זמין, זול וקל לעיצוב. בתקופת הברונזה המאוחרת, התפתחה שיטת לייצור המוני של צלמיות, על ידי דחיסת  חומר לתבנית. הן היו זולות לייצור, והפכו לחפץ המוני שגם עניי העם יכלו לרכוש.

הצלמית בעלת ראש הגבר - חובשת כובע פרסי עתיק בצורת קונוס, והייתה נפוצה בארץ בתקופת הכיבוש הפרסי.

הצלמית בדמות אישה עם כיסוי ראש, היא מסוף תקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל.

לצלמית נוספת של אישה בעלת כיסוי ראש, יש שיער הבולט בצורת פס דק מתחת למטפחת ארוכה. גם זו מהתקופה הפרסית. היתד בתחתית - נועדה לחיבור הראש עם הגוף, שהיה מיוצר בנפרד.

הצלמית הרביעית שייכת לקבוצת צלמיות של נשים התומכות בשדיהן, דימוי שמייצג  פריון ושפע. הן אופייניות לתקופת הברונזה המאוחרת.