סדרת ציפורי השיר היא הגדולה ביותר במחלקת העופות. ציפורי השיר מאופיינות במספר רב של מיתרי קול, אך למרות שמן, לא לכולן יש קול ערב…הבה נאזין לכמה מהן:

העוֹרבָנִי שחור הכיפה שייך למשפחת העורבים, וכמו שאר בני משפחתו, גם הוא מאד חכם. יש לו כשרון מיוחד בחיקוי קולות של בעלי חיים. לעיתים הוא מילל  כמו חתול, וכולם מסתכלים למעלה ומחפשים לשווא את החתול על העץ.

היַרגָזי המצוי יציב בארצנו כל ימות השנה. הוא אוכל חרקים, ובכך הוא עוזר לווסת את כמות החרקים בסביבה. בגלל התועלת שהוא מביא, יש עניין לעודד את התרבותו. ולכן מציבים הרבה תיבות קינון לירגזים על עצים, בשכונות מגורים, וליד גני ילדים ובתי ספר.

הסיקסאקים מקננים היום לא רק בבריכות הדגים ובשדות, אלא גם בקירבה גדולה יותר לבני אדם, ברפתות ולעיתים גם בגינות הבתים. הם בונים את הקן שלהם על האדמה, וכאשר מישהו מתקרב אל הקן, הם פוצחים במתקפה רמה של צעקות, כדי להרחיק את הפולש.

החוֹחית קטנה בגודלה, אך גדולה מאד בתבונתה. היא ניזונה בעיקר מזרעים של קוצים, והיא יודעת לשלוף אותם גם ממקומות חבויים. בגלל המנהג להאכיל את הגוזלים בזרעים של חוח, היא נקראת חוחית. היא מאד חברותית וחיה חיי קהילה. בגלל יופיה הרב וצבעיה הבוהקים היא משמשת מטרה לצייד בלתי חוקי, ולכן מספרה יורד בעשורים האחרונים.

הזַהבָן מסתתר לרוב בין ענפי העצים, ורק שריקתו המיוחדת נשמעת למרחוק. צבעו הזהוב והיפה נתן לו את שמו. הוא מגיע לארצנו באוגוסט, בדרכו לאפריקה ושוב - בדרכו חזרה באביב. הוא ניזון בעיקר מחרקים, ונוהג לבנות את קינו במזלג שבין שני ענפים.

במגוון העשיר של  ציפורי השיר, אפשר להבחין כי לכל ציפור יש מקור המותאם למזון שהיא אוכלת. לדוגמא: לנחליאלי ולאדום-החזה יש מקור בצורת פינצטה, המשמש בעיקר לתפיסת חרקים ולאכילת פירות קטנים. לדרור ולפרוש יש מקור עבה וחזק, הנראה כמו מפצח אגוזים קטן, והוא משמש לאיסוף ולפיצוח גרעינים וזרעים קטנים.