בבית חנקין יש אוסף שלדים גדול, אשר שימש אמצעי עזר חשוב בשיעורי הטבע. מערכת השלד והעצמות היא תכונה ייחודית לתת-מערכת החולייתנים הכוללת את מחלקות הדגים, הדו-חיים, הזוחלים, העופות והיונקים. השלדים המופיעים כאן מייצגים את המחלקות בסדר הופעתן באבולוציה, מן הקדום ביותר – הדגים, עד למאוחר ביותר - היונקים.

שלד קרפיון מצוי

הדגים היו היצורים הראשונים שפיתחו עמוד שדרה לפני 400 מיליון שנה. הקרפיון המצוי מוכר כדג מאכל נפוץ  החי במים מתוקים. מקורו באסיה, וממנה הוא הופץ לרחבי העולם. בארץ מגדלים אותו בבריכות דגים ברחבי הצפון. ידוע כי המין הזה יובא מיוגוסלביה לקיבוץ ניר דוד, בו היתה בריכת הדגים המסחרית הראשונה בארץ, והיא היתה המקור לכל הקרפיונים שגדלים כיום בישראל.

שלד צפרדע הנחלים

היצורים הדו-חיים, נמצאים בצעירותם בתוך המים, ובבגרותם - מסוגלים להתקיים גם על היבשה. הדו-חיים הראשונים התפתחו לפני 350 מיליון שנה, מתוך דגי-ריאות קדומים. העלייה שלהם ליבשה התאפשרה בעקבות התפתחות של ארבע גפיים, וריאות שאיפשרו להם לנשום מחוץ למים. המאפיין הייחודי של הדו־חיים הוא תהליך המטמורפוזה שהם עוברים. בראשית התהליך, בוקע הרֹאשָׁן מהביצה, ורק בהמשך הוא מקבל את צורתו הבוגרת (צפרדע, קרפדה, סלמנדרה, טריטון וכיוצא באלה). הרֹאשָׁן חי רק במים מתוקים, ובדומה לדג - יש לו סנפירים, זימים וזנב לשחייה. צפרדע הנחלים נפוצה ברחבי ישראל ומזרח הים התיכון, וחיה בעיקר במקווי מים קבועים ומתוקים כמו נחלים, ומעיינות שזורמים במהלך כל השנה.

שלד צפע מצוי

הזוחלים  הקדומים התפתחו מתוך הדו-חיים לפני כ־300 מיליון שנה, לאחר שפיתחו ביצה בעלת קליפה, שיכולה להיות מוטלת ביבשה, ועטו על גופם קשקשים עשויים קֶרָטין שמגינים על גופם מפני התייבשות. בעזרת התכונות הללו הסתגלו הזוחלים לחיי יבשה מלאים. הנחש התפתח לפני כ- 100 מיליון שנה ככל הנראה, מתוך מין מסוים של לטאה, שאיבדה בהדרגה את רגליה.

הנחשים הקדומים היו חסרי ארס, כמו הלטאות. רק בהמשך האבולוציה, הופיעו אצל חלקם בלוטות רוק שהתפתחו עם הזמן לבלוטות ארס. חשוב להדגיש כי גם היום רוב הנחשים אינם ארסיים, ובישראל רק 9 מתוך 41 מיני הנחשים הם ארסיים. כיום כל הנחשים, כמו כל החולייתנים, נחשבים לבעלי חיים מוגנים בחוק, ואסור להורגם. הצפע המצוי הוא הנחש הארסי הנפוץ ביותר בארץ, כיוון ששאר הנחשים הארסיים חיים ברובם במדבריות בדרום. גם הצפע הוא חיה מוגנת, ואם מוצאים אותו ליד הבית - יש לקרוא ללוכד נחשים, שילכוד וישחרר אותו בשטחי הטבע, על מנת למנוע נזק לשני הצדדים.

שלדים של יונקים – חתול הבית וארנבת מצויה

על פי מבנה הגולגולת של היונקים, ניתן להבדיל די בקלות בין טורפים לצמחונים. תוכלו לראות שלארנבת יש מבנה שיניים של בעל חיים צמחוני – השיניים החותכות הקדמיות גדולות, לחיתוך העשב ולכרסום של שורשים וענפים קשיחים. לשיניים אלה יש שורש פתוח. אמנם הן נשחקות מהכרסום, אך הן ממשיכות לצמוח כל החיים. אצל החתול - השיניים הגדולות הן דווקא הניבים, שתפקידם להינעץ בטרף ולהרוג אותו במהירות במהלך הצייד.

ארנבת מצויה היא מין בר, שנפוץ בארץ בשדות, מטעים ושטחי טבע, והיא שונה מן הארנבון המצוי, הגדל רק בכלובים בפינות חי. חתול הבית, לעומתה, הוא מין שבויית מחתול הבר לפני כמה אלפי שנים, ומאז הוא חי לצד האדם ברחבי העולם, במיליונים, גם בתוך הבתים וגם בסביבות היישובים. כיום החתול מהווה איום אקולוגי ממשי , גם על מינים של חיות בר שהוא טורף, כמו לטאות, נחשים וציפורי שיר, וגם על טורפי הבר של הטבע, כמו שועלים, חתולי בר, ועופות דורסים, שעל המזון שלהם הוא מתחרה.