עם תום מלחמת השחרור נפל אבל כבד על הכפר, שאיבד במלחמה שמונה מבניו ושבעה מחניכיו. לאחר דיונים, הוחלט להקים אנדרטה מפוסלת באבן, ולמשימה נבחרה הפסלת בתיה לישנסקי. 

בשנת 1950 נחצבה בגליל אבן גיר במשקל 35 טון, הובלה לכאן במאמץ רב  והוצבה בשדרה. הפסלת התגוררה בכפר במשך כשנה, במהלכם חצבה את הפסל עם פטיש ואיזמל. היא נעזרה באברהם גיאת, שהיה מומחה לסיתות באבן, בוגר ״המחלקה התימנית״ בבצלאל. 

גיאת אחראי גם לחציבת האותיות והסמלים על לוחות השיש בחלקה התחתון של האנדרטה.

על הקיר הצפוני חקוקה הקדשה שניסח אליהו עמיצור, ממייסדי הכפר, ששכל במלחמה את בנו הבכור, עמי:

״יד הקימוה העושים במלאכה

לזכר בנים שנחלצו לקראת צר

במאבק על תקומת ישראל.״

החלק העליון של האנדרטה הוא פסל אבן, המתאר חמש דמויות אדם, ובכך הוא מנוגד לדיבר השני ״לא תעשה לך פסל ומסכה״. על סוגייה זו נסובו ויכוחים רבים.

מספר האמן אלי שמיר:

״עמיצור ששכל את בנו עמי במלחמת השחרור סיפר שהוא התנגד לחלק העליון הגויי של המצבה, הוא היה בעד רק החלק התחתון, המזבח, המזבח הכאילו יהודי. הוא התנגד שעל המזבח היהודי יעמוד פסל שהוא לכאורה מהמסורת האירופאית הנוצרית. ״

בפסל מתוארות חמש דמויות, הנושאים מאפיינים פלמ״חיים, כגון כובע גרב ורובה. ארבע דמויות צועדות קדימה, ודמות נוספת פונה לאחור, כשידה אוחזת במחרשה.

על ההשראה ליצירת הדמות האוחזת במחרשה, מספר חבר הכפר זאביק גבעולי:

״כפי שסיפרו לנו אז, ( היינו צעירים), השכן שלנו עַמי סֶגָל, הוא חיכה להתגייס כבר כי כבר היתה מלחמה, הגיע בקושי לגיל 18, וממש למחרת אחרי שהוא עזב את המשק, ואת העבודה, הגיע לניר עם ושם כעבור יום או יומיים היתה הפגזה והוא נהרג במקום. אז כפי שסופר, בדמויות האלה רואים את הדמות שעדיין מסתכלת אחורה למשק, מחזיק את היד במחרשה, אבל הוא כבר הולך עם כל החברה למלחמה עם הפלמחניקים.״

בפסל ניכרות השפעות של סגנונות פיסול אירופאיים.

הדמויות הבוקעות מן האבן - מזכירות את פסלי ״העבדים המשתחררים״ של מיקלאנג׳לו. רעיון המאבק לשחרור מוכר מן הביטוי ״דור אחרון לשיעבוד וראשון לגאולה״ שהתייחס לדור הקמת המדינה.  רעיון הגבורה של הקרבת המיעוט למען הכלל, מוכר גם מן הפסל של אוגוסט רודן, ״אזרחי קאלה״. רודן תיאר מעשה הקרבה הירואי ממלחמת מאה השנים, בו התנדבו חמישה ממכובדי העיר להקריב חייהם למען הכלל. דמות אחת מהן תוארה בפסל כאשר היא פונה לאחור.

השפעה אמנותית נוספת על הפסל, היא הפיסול הסובייטי, שהתאפיין בקוים סכמטיים ונוקשים, ובאידיאולוגיה - המציגה את הפועלים כדמויות מופת של כוח וגבורה.

האנדרטה נחנכה בשנת 1953 בטקס חגיגי ומרשים, שבו נכחו נשיא המדינה יצחק בן צבי, ורעייתו רחל ינאית, אחותה של הפסלת.

לאחר מלחמת יום כיפור, מכיוון שרבו שמות הנופלים, הוחלט להקים קיר זיכרון נוסף, בסמוך לאנדרטה. ביצירה זו התבקשה בתיה לישנסקי לתת ביטוי לכאב ולאבדן של המלחמות. הקיר ועליו תבליט האבן נחנך בשנת 1979.