לפנינו הפסל  ״ונוס אוספת בצל״, מאת האמן אלי שמיר, בן הדור השלישי בכפר יהושע. הפסל נוצר בשנת 2020, ביציקת ברונזה. בשלב העבודה הראשוני, יצר האמן את הפסל מחימר, ובמבט מקרוב ניתן לראות את עקבות ידיו שנטבעו בחומר. 

ביצירה נראית דמות נשית צעירה כורעת על הקרקע, וידיה אוספות בצלים מן האדמה. גידול הבצל היה ענף חקלאות נפוץ בכפר יהושע, במשך שנים רבות. איסוף הבצל היה כרוך בעבודה פיסית מפרכת בימי הקיץ החמים, וכל בני המשפחה התגייסו למשימה.

הפסל של אלי שמיר נוצר כמחווה לפועלות החקלאיות, ומוקדש לזכר הדור הראשון של חלוצות העמק. בעבודתן הקשה תרמו הנשים חלק חשוב בתולדות ההתיישבות העובדת, ופועלן לא נזכר כראוי ברישומי ההיסטוריה. תנוחת הישיבה של הדמות - מזכירה את פסל השיש ״ונוס כורעת״ מתקופת יוון העתיקה.

על הפסל ועל תהליך יצירתו מספר האמן, אלי שמיר:

״העבודה הזאת היא לכבוד חלוצות עמק יזרעאל, ששכחו אותן בדרך, וגם לכבוד עובדות האדמה של היום, ועבודת האדמה בכלל. המודלית של הפסל היתה נוֹי פֶּרַח, שהיא מצד אחד נינה של חלוצה מעמק יזרעאל ובת לתאילנדית, שנשואה לבן כפר יהושע.

דבר נוסף שהפסל מבטא מבחינתי, הרחבה של הישראליות, גם הרחבה של הישראליות לכיוון התילאנדי, אבל גם ביקורת על איזה סוג של גבריות כמו שבאה לידי ביטוי בפסל נמרוד. זו אופציה אחרת של יחס אל העולם, אל הטבע. נמרוד הוא גבר, שליט, עם ציפור טרף, כובש את העולם. 

צייד. ועם ציפור שבאה כאילו מעל, מהשמים לכאורה, משהוא ששולט על האדמה מלמעלה, נקרא לזה. והיא רוכנת על האדמה, זו אופצייה נשית,  שמוציאה מהאדמה את הבצלים, וידוע שבצל יש לו ה רבה מאוד קליפות וכשאתה מקלף אותו יוצאות לך דמעות.

הפסל הוא פסל מחמר שנעשה בעיקר דרך צילומים, צילמתי את המודלית, 12 צילומים, 360 מעלות מסביב, ועוד הגדלה אחת של הדיוקן שלה, ולפי הצילומים האלה עשיתי את הפסל הזה. ואחרי שהפסל חימר הסתיים, תהליך שלקח בערך חצי שנה, נעשתה יציקת ברונזה של הפסל, פחות או יותר בגודל טבעי.

אני מתעסק באיסוף בצל  קודם כל בילדותי ובנערותי כפלאח. עבודה קשה מאוד, עבודה בסוף הקיץ, שיא החום, אני השתמשתי בדימוי הזה, בנושא הזה כבר בשנות ה – 80, כדי לבטא סוג של חיבור את האדמה, לפסל הזה המסויים קדמו שני ציורים של אותה נוי פרח אוספת בצל, ואז החלטתי לפסל אותה גם כן, וזה הפסל הראשון שאני עשיתי בחיי.״