בראשית המאה הקודמת היה נהוג לבנות מגדל מים בכל יישוב, כדי לאגור מים לשעת חירום. את המגדל היו בונים במקום גבוה, כדי להגביר את לחץ המים. בזכות גובהם של המגדלים, הם שימשו גם כנקודות תצפית וכמגדלי איתות.

המגדל שלפנינו ממוקם בנקודה הגבוהה ביותר במושב. הוא נבנה בשנת 1929, שנתיים לאחר הקמת המושב. לא ידוע מי תכנן את המגדל, וייתכן כי היו אלה הבנאים עצמם, חקלאים חברי הכפר, שהיתה להם הכשרה בבניין.

עיצובו מפואר במיוחד, וחורג מהדגם הפשוט שעל פיו נבנו מגדלי המים באותה עת. בסיס המגדל מתומן, ויש לו שלוש קומות. העליונה – בצורת חבית – שימשה כבריכת המים. שתי הקומות הראשונות שימשו להגבהה. צורתם - עמודים וקשתות - מזכירים מבני פאר מהעת העתיקה ומן הרנסנס, כדוגמת הקולוסיאום ברומא. 

אגב, לשימוש בקשתות לא היתה שום סיבה הנדסית, כיוון שהמגדל לא נבנה מלבני אבן - אלא מיציקת בטון. נהפוך הוא: בניית הקשתות דרשה מאמץ מיוחד, כי נדרשו תבניות מיוחדות מלוחות בעלי צורה מעוגלת. גם לעמודי המגדל עיצוב מיוחד: הפרופיל שלהם אינו מרובע, אלא מדורג בשלוש שכבות. צורתם היפה וגובהם הרב של העמודים משרים על המבקרים אווירה של קתדרלה.

בקומה האמצעית, מעל הקשת, יצקו מבטון את התאריך – תרפ״ט, באותיות מהודרות, ומגן דוד: המוסיף למבנה תו זיהוי היסטורי, יהודי וציוני. העיצוב המורכב של המבנה דמוי המקדש, והמאמץ הגדול שהושקע בבנייתו, בימים קשים של מחסור, מבטאים את התודעה ההיסטורית של החלוצים, ואת תחושת ההתחדשות והאופטימיות שאפיינה אותם.

בעדותו סיפר אחד המייסדים, אליהו עמיצור:

״המגדל שלנו אינו כמו המגדל הפשוט של נהלל. כאשר בנינו אותו היתה הרגשה שאנו בונים מבנה שמזכיר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, כמו חורבת רבי יהודה החסיד בירושלים".